(צפניה ג׳ 9) בעת ההיא אשנה את שפת העמים (או: אשיב) לשפה אחת ברורה (או: טהורה), כדי שיוכלו לקרוא בשם האדון ולעבדו שכם אחד.
(הערה: תרגום מילולי של המקור העברי הוא:
בעת ההיא אהפוך (או אשיב) אל
שפת העמים
שפה אחת ברורה,
לקרוא כולם
בשם האדון
ולעבדו שכם אחד.
השוו עם (ישעיהו ו׳ 5א): „ואומר: אוי לי, כי נדמיתי; כי איש טמא שפתיים אנוכי, ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב.”
השוו עם (ישעיהו ו׳ 5א): „...כי אני איש טמא שפתיים, ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב...”
שימו לב:
איש אחד לעומת עמים
טמא לעומת טהורה או ברורה
שפתיים לעומת שפה אחת
שפה בעברית פירושה גם דיבור, לשון
פירוש והערות על צפניה ג׳ 9
קטע זה מעלה כמה נקודות חשובות, במיוחד בנוגע לתרגום ולהבנה של „שפה טהורה”. להלן נקודת מבט של פרשן מן הצד השלישי:
אחדות השפה וטוהרה
1. דיוקו של המקור העברי
קטע זה מציין שבמקור של צפניה ג׳ 9, המילה המתורגמת כ„שפה” בביטוי „שפה טהורה” היא בצורת יחיד („שפה”), ואינה אוסף של לשונות רבות. לכן, תרגום הביטוי כ„שפה טהורה” עלול לגרום לקורא להבין שכל אדם קורא בשם האדון בצורה טהורה בשפתו שלו.
אולם המשמעות קרובה יותר ל„שפה אחת טהורה וברורה”. הדבר עומד בניגוד לפיצול השפות במגדל בבל, וגם מזכיר את אחדותה של השפה המקורית בספר בראשית. אלא שהפעם המאמינים קוראים בשם אלוהים, במקום לעשות לעצמם שם (בראשית י״א 4).
2. נקייה לעומת טהורה
תרגום המילה המקורית “pure” כ„טהורה” או „ברורה” נראה קרוב יותר למשמעות, מפני שטוהר השפה כאן מתייחס לשפה שלא שונתה, לא סולפה ולא עורבבה, ולא לרעיון מוסרי מופשט של „ניקיון”.
הדבר יוצר ניגוד ברור ל„טמא שפתיים” שבישעיהו ו׳ 5. שם הביטוי מתאר טומאה מוסרית או רוחנית, ולא את נכונות השפה או אחידותה.
השינויים בשמו הקדוש של יֵסוּ
1. שימור ההגייה מיוונית ללטינית
שמו של האדון יֵסוּ תועתק במקור מן היוונית ללטינית כ־Iesus, והגייתו נשמרה בנאמנות בשפות של אזורים שונים במהלך התפשטותו במאות הראשונות. לדוגמה, ההגייה הסינית „耶穌” (YESU) עדיין קרובה לצליל המקורי. אולם באנגלית, בעקבות השינוי בהגיית האות J, התרחקה הגיית JESUS בהדרגה מן הצליל המקורי.
2. שינויים במהלך ההתפתחות ההיסטורית
בתרגום המלך ג׳יימס (KJV) משנת 1628 עדיין נכתב השם Iesus, וההגייה המקורית נשמרה. בעקבות שינויים פונטיים, כעבור כ־200 שנה השתנתה הגיית JESUS באנגלית המודרנית ל„ג׳יזס”.
קטע זה מציין ששינוי בהגייה עשוי לשנות את הזהות הנתפסת של שם פרטי, ומביא את הדוגמה המקראית שבה אלוהים שינה את שמו של אברם לאברהם, כדי להדגיש את חשיבותה של הגייה מדויקת.
3. הדרך שבה הכריזו התלמידים את השם
כאשר הכריזו התלמידים את שמו הקדוש של האדון יֵסוּ, סביר מאוד שהם מסרו אותו בעל־פה בנאמנות. ייתכן שהמאמינים בכל אזור ביטאו אותו בהתאם לשפתם, אך הם השתדלו לשמור על הגייה הקרובה ל„יֵסוּ”. עם חלוף הזמן, הירידה בחשיבות שיוחסה לשם הקדוש הביאה להיווצרות הבדלים בין השפות.
זוהי תופעה היסטורית ותרבותית; אולם בשאלה אם היא תואמת את רצון אלוהים, קטע זה רואה בה תוצאה של שינוי.
הנבואה והתיקון בספר צפניה
1. הנבואה על השבת שפה טהורה
צפניה ג׳ 9 מציין שבאחרית הימים יקראו העמים בשם האדון בשפה אחת טהורה. הדבר מהדהד את פיצול השפות בבבל וגם מצביע על שיקום בעידן המשיח. פירוש זה רואה ב„תיקון” נושא חשוב בספר צפניה: אלוהים ישנה וישיב לעמים שפה אחידה וטהורה שבה יקראו בשם האדון.
2. „תיקון” ו„מתן רשות”
כאן נאמר שבשפות רבות כיום, הגיית שמו של יֵסוּ התרחקה מן הצליל המקורי; אין זה רצון אלוהים, אלא דבר שאלוהים הניח לו לקרות. אולם נבואת צפניה מבשרת על תיקון סופי, שבו ישובו העמים לקרוא נכונה בשמו הקדוש של אלוהים.
הערות סיכום
פירוש זה בוחן לעומק את השפה, את השם הקדוש ואת דיוק התרגום, במיוחד ביישום של צפניה ג׳ 9, ומדגיש את חשיבות טוהר השפה ואחדותה. עבור המאמינים בני זמננו, השאלה אם יש לחזור להגייה המקורית עודנה סוגיה תאולוגית ותרבותית הראויה לדיון.
עם זאת, קטע זה אכן מציג נקודת מבט מעוררת מחשבה ומזכיר לאנשים לשוב ולייחס חשיבות ליראת השם הקדוש ולאמיתות השפה.
|
